כשפוליטיקאים חוגגים 'נֵס', תושבים מתעוררים לאזעקות, מסכים ופיטורים: מי משלם את החשבון?
אם תקראו את העיתונות הארצית השבוע — מעריב, וואלה!, רדיו גלי צה״ל — תחשבו ששלומי הפכה לגן עדן פסטורלי: 'חזרה ב-108%!', 'הישוב שחזר מהגולה', 'מנהיגות נחושה שמשיבה את הנשמה לעיר'. אבל כשאתם יוצאים מהמסך, מחזירים את הסמרטוט מהדלת, ומקשיבים לתושב שמתרגל את הצליל החדש של אזעקה על רקע ילד שמתבגר עם מסך במקום כיתה — זה כבר לא נס. זה חשבון.
הנתון המדהים הוא אמיתי: כן, 108% מהמשפחות שהשתתפו ברשימת ההיעדרות עלו חזרה לשלומי. אבל זה לא אומר ש-108% מהחיים חזרו. זה אומר ש-108% מהבתים מלאים — אבל לא בהכרח בטוחים, לא בהכרח מתחברים לרשת חשמל יציבה, ולא בהכרח פתוחים לבית ספר שעובד כראוי. זה גם לא אומר ש-108% מההורים קיבלו פיצוי כלכלי, או ש-108% מהילדים חזרו ללימודים פנים-לפנים. זה פשוט אחוז של כתובות — לא של חיים.
המונח 'נס' משמש כאן ככלי יח"צ אפקטיבי: הוא מבטל שאלות. מי סיפק את הדלק למחנות הזמניים? מי משלם על השכר של מורה שמתאמץ ללמד דרך זום בזמן שילדיו באיזור מעורר חשד? האם 'האמון במנהיגות המקומית' מכסה את ה-23,000 ש"ח שהמשפחה ממוצע מפסידה בחודש בגלל אי-תפקוד של תשתיות תעסוקה? והכי חשוב: האם 'הנחת היסוד של חזרה' נבעה מאמון — או מאי-יכולת להישאר במלון ארצי במחיר 1,200 ש"ח ללילה?
הנה המציאות בשטח, כפי שנרשמה בדיווחי 'חמ"ל', הנחיות פיקוד העורף ותלונות חוזרות של תושבים:
- ההורים שעובדים מחוץ לשלומי (כ-65% מהאוכלוסייה) עדיין נאלצים לנסוע דרך מסעות של 90 דקות — ללא תחבורה ציבורית מאורגנת, ללא דרכי חלוף, וללא פיצוי נסיעות מהמדינה;
- בית הספר התיכון עדיין פועל ב-3 מגמות מקוונות, למרות שההנחיות של משרד החינוך דורשות 'חזרה מלאה ללימודים פנים-לפנים' מאז ינואר 2024;
- המחסומים הצבאיים באזור לא הוסרו — הם רק 'הומרו': במקום שער אחד, יש שלושה 'נקודות ביקורת' שמביאות עיכוב ממוצע של 22 דקות לכניסה/יציאה;
- התקציב המוניציפלי לשנת 2024 הגדיל את ההוצאות על יחסי ציבור ב-142% לעומת 2023 — בעוד שהקצבאות לקהילה (איחוד הורים, מרכז נוער, תוכניות תמיכה נפשית) צנחوا ב-37%.
הסימפטום הקשה ביותר? לא היעדר שירותים — אלא היעדר תהליך שקוף. אין דו"ח שנתי על מצב הביטחון המקומי, אין דוח תקציבי פתוח על הוצאות החזרה, ואין פורום ציבורי שבו תושבים יכולים לבקש הסבר למה 'הנס' לא כולל חלון חלקי במבנה בית הספר, או איך נבחרו הווידיאו שמתפרסמים בעמוד הפייסבוק של המועצה — ולא אלו שצולמו על ידי הורים בקרבת מקום.
הנרטיב של 'הישוב שחזר' הוא חשוב. אבל הוא לא מחליף אחריות. לא למשרד הביטחון, לא לפיקוד העורף, ולא לראש המועצה. כשמשלמי המיסים מבקשים את הסבר על כך ש'הנס' לא נמשך גם לחשבונות הבנק, ללב של הילדים, ולזמן הנסיעה של ההורים — זה לא ספקנות. זה זכות הציבור.
