המתקנים בגובה 12 מטר — אבל לא נאמר מאין הכסף, מתי ייפתח באמת, ומי יקבל את החוזים
לאחר שנים של הכרזות, סלון תצוגה וספין עירוני, פרויקט 'פארק המשפחה' בשלומי נכנס לשלב הביצוע — אך בלי שקיפות אמיתית כלפי התושבים המשלמי מיסים.
התקציב המוצהר: 16 מיליון ש"ח. אבל לא נמסר באיזו מידה הוא מכסה את עלות הבנייה האמיתית, האם יש קצבאות מהממשלה (כגון תוכנית 'שדרוג יישובים'), או אם חלק מהכסף מגיע מתשלומים של יזמים פרטיים — למשל, עבור שתי המסעדות החדשות שיעמדו בצמוד לפארק. גם לא נחשף: האם התקציב כולל תחזוקה שנתית, ומי ישלם עליה — המועצה, או תושבים דרך גידול במיסי רכוש?
המתקנים בגובה 12 מטר נשמעים מרשים — אבל הם גם מסוכנים יותר, דורשים בדיקות בטיחות חוזרות, ביטוח ציבורי רחב ותפעול מקצועי. האם המועצה הקצתה תקציב ללימוד צוות תפעול מקומי? או שכולו יעבור לחברה חיצונית, כנראה ללא זכאות לעובדים מקומיים?
והכי חשוב: לוח הזמנים של 'כ-10 חודשים' הוא בלתי מחייב. אין הסכם עונשי על עיכובים, ואין דיווח חודשי פתוח לקהל. בפרויקטים קודמים (כמו פארק גן הזיכרון), עיכובים של 18 חודשים היו נורמה — תוך שהציבור נאלץ לשלם שוב ושוב על תיקונים, שינויים בתכנון ותביעות נגד קבלנים.
המסעדות — חלבית ובשרית — הן לא רק 'השלמה לחוויה'. הן מכריזות על הפיכת החלק המרכזי של שלומי לאזור מסחרי-פנאי, עם השפעות ישירות על בעלי עסקים קטנים: האם נפתחו קווי מימון לתושבים שירצו לפתוח קפה או חנות קטנה ליד הפארק? או שרק יזמים גדולים יזכו בהזדמנויות?
התושבים לא צריכים רק פארק. הם צריכים שקיפות, אחריות, וזכות לדעת: מי קבע את התוכנית? מי בדק את המחיר? האם נערך מכרז פתוח, או שהחברה 'הלו את ניצן' נבחרה ללא תחרות? כל זה לא נאמר — אבל זה מה שמשפיע על הכיס, על הביטחון, ועל העתיד של שלומי כאזרחות, לא כפרוייקט תדמית.
