בצל החרדה מהגבול ומהשיבה הביתה, עיריית שלומי, בהובלת ראש המועצה גבריאל נעמן, מציגה תוכנית אב שאפתנית שתשנה את פני היישוב לבלי הכר. השכונה החדשה, שזכתה לשם המבטיח "נוף בראשית" (לשעבר גבעת החמודות), עתידה להכפיל את אוכלוסיית שלומי. השאלה המתבקשת: האם תנופת בנייה זו, המלווה בפרויקטים של פינוי-בינוי מאסיבי, היא אכן "פריצה גדולה היסטורית" שתחזק את הגליל, או שמא מדובר במהלך אגרסיבי שיסכן את אופייה הייחודי והמלוכד של הקהילה הוותיקה ששרדה את המלחמה?
כמי שעוקב מקרוב אחר הדיווחים היומיומיים של המועצה, אני מזהה פער מטריד בין חזון הצמיחה המהירה לבין הצורך לשמר את הליבה הקהילתית.
הפער המספרי: מקהילה קטנה למטרופולין צפוני?
הנתונים שנחשפו על ידי ראש המועצה מעידים על קצב צמיחה מסחרר:
שכונת "נוף בראשית": מתחם הקרקע החדש מול קיבוץ מצובה צפוי לכלול בסך הכול 4,000 יחידות דיור. ראש המועצה עצמו העריך כי תוספת זו תביא לתוספת של כ-5,000 תושבים. כאשר מביאים בחשבון את גודלה של שלומי, שבשיא הפינוי מנתה כ-8,000 תושבים, תוספת זו משמעותה הכפלה מהירה של היישוב בתוך שנים בודדות.
פינוי-בינוי בבנייני הרכבת: במקביל, מקודם פרויקט פינוי-בינוי בשכונת בן גוריון, שבמסגרתו ייהרסו 174 דירות ישנות ובמקומן ייבנו 840 יחידות דיור חדשות. תוכנית זו, הממוקדת בציפוף משמעותי של המרקם הוותיק (פי חמישה יחידות דיור), אושרה להתקדמות להפקדה להתנגדויות בוועדה המחוזית, וצפויה להסתיים באכלוס ב-2030.
מבחינה ציבורית, אני תוהה: האם שלומי באמת ערוכה לקלוט תוספת דמוגרפית כה גדולה, המיועדת בחלקה למבני מגורים בני 9 קומות, שתשנה את אופייה היישובי הכפרי והרגוע? הציפוף וההתרחבות הכפולה (בנייה חדשה ופינוי-בינוי) מעלים חשש כי הלחץ הדמוגרפי והאורבני החדש יפגע בלכידות הקהילתית המיוחדת של היישוב, המוגדרת על ידי נעמן עצמו כ"חוסן" ו"ערבות הדדית".
הלחץ של רמי והסכנה ל"קרקע חינם" אמיתית
בדיקת עדכוני המועצה חושפת כי הקידום המהיר של תוכניות הדיור קשור באופן הדוק ללוח הזמנים של הממשלה ולתקציבים.
ראש המועצה מדווח על מאמץ משותף עם רמי (רשות מקרקעי ישראל) לשווק 850 יחידות דיור בשכונה החדשה, וקורא לתושבים "להמתין בסבלנות". הסיבה לבהילות היא שלדבריו "היה חשוב לגורמים לפרסם, כדי לקבל הטבות ממשלתיות משמעותיות שהיו מתבטלות בסוף שנה זו". זו הודאה ברורה בכך שהיעד הראשוני של השיווק אינו רק מענה לצעירים, אלא עמידה במכסות ובדרישות תקציב ממשלתיות שאינן קשורות בהכרח לצורכי היישוב.
התחקיר מתמקד בזכויות "בני המקום":
ההבטחה: המועצה דואגת ל"קרקע חינם" לבני המקום, יחד עם דירות "דיור למשתכן". הדיווחים מדגישים כי מדובר ב"קרקע חינם".
האותיות הקטנות: הזוכים בהגרלה (90 זוגות בשכונת יערית) נדרשים לשלם 350,000 שקלים עבור "פיתוח, אגרות, היטלים, הכנת פיתוח המגרש ותשלום חיבור חשמל". על אף שמדובר בסבסוד משמעותי, עבור זוגות צעירים שסבלו מפינוי ממושך, סכום זה אינו "חינם" והוא מצטרף לעלויות הבנייה הגבוהות (שכפי שציין ראש המועצה, התייקרו מאוד בתקופה זו).
האם הלחץ למלא את המכרזים במהירות, תוך שימוש במנגנון הסיוע לבני המקום, משרת את האינטרסים של רמי יותר מאשר את יכולתם של הצעירים הוותיקים לממש את זכותם? אם הזכייה ב"קרקע חינם" מחייבת התחייבות פיננסית כבדה בתקופה של אי-ודאות, הרי שה"סיוע" עלול להפוך למעמסה שצעירים רבים יתקשו לעמוד בה. כך עלולה להיווצר סכנה של דילול שקט של הדור השני, שלא יוכל לממש את חלומו לבנות את ביתו ביישוב המורחב והיקר יותר.
סיכום: האיום על "הלב הפועם" של שלומי
המועצה המקומית שלומי רואה בפיתוח מאסיבי של 4,000 יחידות דיור (שכונת נוף בראשית) ו-840 יחידות דיור (פינוי-בינוי בן גוריון) את הדרך להבטיח עתיד ביטחוני וכלכלי. תוכניות הפיתוח הללו, המנוהלות מתוך דחף של "תנופה, צמיחה והתפתחות", הן ביטוי לרצון היישוב להפוך לגורם אורבני משמעותי בצפון.
אולם, קיים סיכון ממשי כי הפיתוח המואץ – המונע חלקית מאינטרסים מנהליים-תקציביים והמוציא לפועל ציפוף דרמטי – יפגע דווקא בחוסן הקהילתי עליו מדבר ראש המועצה. כדי ששלומי תצליח לשמור על "הלב הפועם של כולנו: הערבות ההדדית", על הדרג הפוליטי לוודא כי קצב הקליטה, מנגנוני הסבסוד לצעירים (הן של הקרקע והן של עלויות הפיתוח והבנייה), ותכנון המרחבים החדשים, מותאמים בראש ובראשונה לרווחת התושבים הוותיקים ובני המקום – ולא רק למילוי מכסות וכיסים של קבלנים.
אחרת, במקום לחזק את שלומי, הפיתוח עלול להפוך לכלי דילול עבור הדור המייסד.
