מאת: עורך חדשות שלומי (מעקב אחר מנהל תקין וטובת הציבור)
כעורך הראשי של פורטל חדשות שלומי, אני מברך על השקיפות חסרת התקדים של ראש המועצה גבריאל נעמן, שמפרט בפנינו – יום יום – את הישגי המועצה ואת המאבקים מול הממשלה. אולם, כאשר משלבים את נתוני התקציב החדשים שהתקבלו עם הדיווחים על חוסר היציבות הניהולית והכשלים התפעוליים בשטח, נחשפת תמונה כלכלית-ניהולית מטרידה: האם המועצה אכן עומדת ב"פריצה הגדולה ההיסטורית" שהיא מכריזה עליה, או שהיא טובעת תחת ננוח ברוקרטיה פנימית, על אף תקציבים אדירים?
בדיקה מעמיקה של נתוני הרשות וההתנהלות המדווחת בשטח מעלים חשש כבד לדיסוננס מדאיג בין הזמינות הכספית העצומה לבין יכולת הניהול המקצועית של היישוב בשיא תקופת השיקום.
1. נהר הכסף הבלתי נתפס: 448 מיליון ש"ח והשאלות הפתוחות
על פי הנתונים הכספיים, שלומי, המדורגת באשכול סוציו-אקונומי 6, נתמכת בסכומי עתק המעידים על חשיבותה הלאומית. סך ההכנסות והתקשרויות הרשמיות של הרשות ממשרד הפנים (כ-231.5 מיליון ש"ח) וממינהל מקרקעי ישראל (רמ"י, כ-216.6 מיליון ש"ח) עומד על כ448 מיליון ש"ח (בחישוב מצטבר של קטגוריות מרכזיות שהוזכרו במקורות).
הכנסות אלה מגיעות בעיקר משני ערוצים רחבי היקף:
- רמ"י – הקרבה הגדולה ביותר (216.6 מיליון ש"ח): הסכום הגדול ביותר (כ-202.8 מיליון ש"ח) מוגדר כ**"שלומי – תוספת בגין עבודות". זהו נתון מדהים המעיד כי כספי הפיתוח של השכונות החדשות ("נוף בראשית"** המתוכננת ל-4,000 יח"ד) ופרויקטים נוספים (כמו מכרז פארק הנחל) כבר זמינים או הוזרמו.
- משרד הפנים והביטחון (231.5 מיליון ש"ח): כולל מענקי איזון וכספים שהוזרמו בעקבות "חרבות ברזל" (כ-20 מיליון ש"ח במענקים ישירים וכ-17.5 מיליון ש"ח בשיפויים ב-2024).
הסתירה המרכזית: איך ייתכן, כאשר הרשות מדווחת על זמינות תקציבית כה גדולה לפיתוח, לבינוי ולשיקום – כספים שאפילו ראש המועצה מודה כי "לא חלמנו עליהם" – היא ממשיכה להיאבק בדחיפות על כיסוי הוצאות שוטפות וכשלים תפעוליים בסיסיים?
2. קריסת התפעול ועלות התיקון המקומי
המידע שמתפרסם באופן רציף על ידי ראש המועצה מצביע על כך שההיערכות לשיבה הביתה (שהוכרזה כראש סדר העדיפויות) נתקלת בקשיים תפעוליים ששורשיהם בהזנחה:
- הצורך בפיקוח וניקיון מחדש: המשימות שהוגדרו למנכ"ל החוזר, לוצ'י יוסף (הממונה מחדש ב-19/9/25), הן: "שיפור חזות היישוב וניקיונו", "תחזוקת גינון מיטבית" ו**"הקמת מערך פיקוח עירוני נחוש ומסודר"**. אלה אינן משימות פיתוח; אלה משימות של שירותי בסיס שקרסו.
- בזבוז תקציבי על כשלים בירוקרטיים: המועצה נאלצה להשקיע 400,000 ש"ח מתקציבה (שנועד ככל הנראה לפרויקטים מקומיים), כדי לסלול כביש לשכונת יערית ולאזור התעשייה. הסיבה: "עיכוב בעבודות הפיתוח של משרד הכלכלה". העברה זו מעידה על חולשה בירוקרטית וחוסר יכולת לכפות את הביצוע על המשרד הממשלתי, תוך הטלת העלות על הקופה הציבורית המקומית.
- העומס הלא מנוהל: עובדי שפ"ע וקבלני הניקיון מתמודדים עם "פסולת בכמות עצומה" ו"גזם, כלי חשמל, ציוד וריהוט" שהצטברו במהלך 14 חודשי המלחמה וההזנחה. המועצה נאלצת "להעסיק קבלן נוסף לסילוק חומרי בניה רבים בשכונת יערית" בגלל עומס חריג. מדוע לא נערך ניהול קבלני מתואם מול משרד הביטחון/עמיגור (שזכתה במכרז הנזקים) כדי לפנות את הפסולת כחלק מתוכנית השיקום הכללית?
3. הדיסוננס הניהולי: שכר לבכירים על חשבון יציבות
גל חילופי המנהלים והעובדים בשיא תקופת השיקום מעלה חשד לריכוז כוח ולחוסר יציבות בדרג המקצועי, הממומן מכספי הציבור:
- פרישת עמוד השדרה: המועצה נפרדת ממנהלת לשכת ראש המועצה, ירדנה ראובן, לאחר 26 שנים בתפקיד. פרישתה, יחד עם עובדי שפע ותיקים (ברטו אוחנה) ומנהלת היסעים (זיווה אבן פז), מעידה על אובדן ידע ארגוני ומקצועי משמעותי.
- משרות בכירים מפוקפקות: על רקע פרישות אלה, המועצה אישרה מינוי של עוזר מנכ"ל בדרגה של עד 40% משכר מנכ"ל, ועוזר ראש המועצה בדרגה של עד 45% משכר מנכ"ל. הקמת משרות יקרות אלה (במקום השקעה בכוח אדם תפעולי דחוף, כדוגמת תגבור מחלקת ההנדסה), יכולה להתפרש כניסיון לרצות גורמים מקורבים או לחזק את הדרג הפוליטי על חשבון הדרג המקצועי הוותיק.
- טלטלת החינוך והאמון: המועצה דנה בחזרתו של ד"ר יוחאי כמיסה לניהול מחלקת החינוך, לאחר שמנהלת חינוך קודמת (תמר מאיר) פרשה ועברה לרשות אחרת. ניהול מחלקת חינוך הוא קריטי, וחילופי מנהלים כה תכופים בתחום זה עלולים לפגוע בתוכניות ארוכות הטווח לשיקום פדגוגי (כמו צמצום הפערים הלימודיים).
4. פערים בהשקעה מול הצהרות
המועצה מצהירה כי "דבר לא נחסך למען ילדינו". אמנם הושקעו 70 מיליון ש"ח בקמפוס בן צבי החדש, אך דווקא הצורך במיגון ממשיך להדאיג:
- עמיגור והממ"דים: למרות שהוצג פרויקט לאומי ל-800 ממ"דים בבתים פרטיים בתקציב של כ-170 מיליון ש"ח, ראש המועצה נאלץ לפנות לתושבים בדחיפות בבקשה "לשתף פעולה" ולחתום, מאחר ו"חלק מהתושבים מתעכבים בחתימתם". המאמץ המנהלי להניע את הפרויקט, שהיה אמור להיות אטרקטיבי (בנייה בחינם), חושף קושי בביצוע ובהנעת הציבור.
- הכסף לתורמים, לא לרשות: המועצה גייסה 34 מיליון ש"ח להשלמת מבני ציבור וחינוך, ומדווחת בגאווה על הצלחת גיוס תרומות (כגון מילגות בהיקף 1.5 מיליון ש"ח והקמת יער אקלים), וכן על שותפים כגון בז"ן, הג'וינט ו"חותם". במקביל, ראש המועצה מתלונן ש**"הסעות רבות שאינן מתוקצבות ועד היום טרם קיבלה הרשות המקומית תיקצוב עליהם"**. כלומר, הרשות מצליחה לגייס מיליונים מתורמים חיצוניים, אך אינה מצליחה לגבות כספים ישירים המגיעים לה מהממשלה עבור שירותים שניתנו בפועל (כגון הסעות).
שאלות חיוניות לטובת הציבור
התחקיר מעלה שאלות חיוניות הדורשות מענה:
- יציבות מנהלית: לאור הזרמת מאות מיליוני השקלים, ובהתחשב בשכרם הגבוה של עוזרי ראש המועצה, האם המועצה תגבש תוכנית רשמית לייצוב הדרג הניהולי הבכיר, או שתמשיך להחליף מנכ"לים על בסיס הצורך ב"כיבוי שריפות" תפעולי?
- תעדוף תקציבי: איך תבטיח המועצה שכספי הפיתוח העצומים (כ-448 מיליון ש"ח) יופנו לתיקון כשלי התשתית והפיקוח הבסיסיים (ניקיון, חזות העיר) בהקדם, ולא ישמשו בעיקר לפרויקטים יקרים ומבני ראווה?
- אחריות על הפסולת: מי נושא באחריות המנהלית להזנחת הניקיון והתשתיות שאילצה גיוס מתנדבים (כמו להב 433) וקבלנים נוספים בעלות גבוהה לפינוי "פסולת בכמות עצומה", ואיזה מנגנון פיקוח יוטמע כדי למנוע את הישנות המצב?
- גבייה מול ממשלה: מהם הצעדים המעשיים שינקטו כדי לכפות על משרדי הממשלה להעביר תקצוב עבור הוצאות קיימות (כמו הסעות ושיפוי ארנונה), ומהו המנגנון שימנע ניצול תקציב המועצה המקומי לכיסוי כשלי בירוקרטיה ממשלתית (כדוגמת 400 אלף השקלים שהוצאו על סלילת הכביש)?
