חמש שנים של עיכובים, אפס שקיפות על מקור הכסף ותהליך קבלת החלטות — והניצוץ היחיד הוא ישיבה של ועדת התחבורה בקרוב
ב-2022 הצהיר ראש המועצה גבי נעמן כי כביש 6 יגיע לשלומי עד סוף 2024. היום, אחרי שתי חלופות רשמיות, עיכובים ביורוקרטיים, מחלוקות קרקעיות וחוסר תמיכה תקציבית מממשלת ישראל — התאריך החדש הוא 2029. כלומר: חמישה שנות עיכוב, ללא הסבר פומבי מפורט, ללא דיווח על מקורות המימון, וללא הערכת נזקים כלכליים או חברתיים לתושבים.
הפרויקט אינו רק 'כביש נוסף' — הוא ציר חיים: גישה מהירה לתעסוקה בצפון ובמרכז הארץ, נגישות לשירותי בריאות, חינוך ומסחר, ותשתית חיונית להגנה אזרחית. כל שנה של עיכוב מאיצה את ירידת מחירי הנדל"ן, מעלה את עלות הנסיעות הפרטיות (והציבוריות), ומחזקת את תחושת הניתוק שהחלה עוד לפני החזית הדרומית — וחרפה לאחריה.
ועדת התחבורה של המועצה, בראשות יוסף צרפתי, אמורה לדון בנושא בישיבת המועצה הקרובה. אך שאלה אחת עומדת בלב: האם הדיון יכלול דו"ח מסודר על סיבות העיכוב? האם יפורסם סקירת עלויות נזילות (כולל אובדן מיסים מקומיים)? האם יוצגו אלטרנטיבות זמניות — כמו שיפור קו האוטובוס 185 או הקמת תחנת חיבור לאוטובוסים מהירים?
התושבים אינם מבקשים נאום. הם דורשים חשבון: מי מרוויח מהעיכוב? מאין יבוא הכסף? ומה קורה אם 2029 גם כן תידחה — בלי שום אחריות ציבורית?
