האם המבצר האזרחי באמת מגן על התושבים — או שמשמש ככיסוי לאי-יעילות פיקוד העורף?
בזמן שהאש רועמת מעבר לגבול, שלומי מוציאה 13 מיליון ש"ח על 'מגננה' טכנולוגית וטקטית — אבל תושבים לא קיבלו חשבונית ברורה: מאין הכסף? האם זה תקציב עירוני, ממשלתי, או תרומות פרטיות? ומה קורה עם החוב העירוני שמעל 180 מיליון ש"ח?
היחידה הטקטית החדשה, בעלות של 7.8 מיליון ש"ח, מורכבת מ-23 יוצאי סיירות — אך אין מידע על הסכם שכר, תנאי עבודה, או אחריות משפטית כלפי אזרחים במקרה של שגיאה. גם כיתת הכוננות (45 לוחמים) נמצאת מחוץ למערכת הפיקוד הרשמית של פיקוד העורף — מה פירושו בפועל? סיכון להפרעה בתקשורת, חוסר התאמה לתהליכים צבאיים, וסיכוי גבוה יותר לבלבול בשעות קריטיות.
והאימון ל-700 נושאי אקדח פרטי? חשוב — אבל לא替代 למדיניות ברורה: איפה ההדרכה על הגבלת ירי באזורי מגורים? איך מתבצעת בדיקת רקע של משתתפי האימון? והאם יש ניטור על שימוש באקדחים במצבי לחץ — במיוחד בקרב קשישים או בעלי הפרעות התנהגותיות?
המצלמות החדשות (13 מיליון ש"ח) מחוברות למוקד רואה — אך לא נמסר אם הוא מאושר על ידי רשות הגנת הפרטיות, או אם יש מדיניות שימור נתונים, גישה לצפייה, ואיך מתבצעת השמירה על זכויות הפרטיות של תושבים. גם המיגון האזרחי — 300 ממ"דים מתוך 800 — נמשך כבר שנים, ללא לוח זמנים מחייב, ללא דיווח על התקדמות חודשית, וללא הסבר למה 500 נוספים עדיין לא בנויים.
התושבים משלמי המסים לא צריכים מבצר סמלי — הם צריכים שקיפות, אחריות, ומערכת ביטחון שעובדת *עליהם* — לא *בשם שלהם*.
