מאמצי ההנהגה לשמר את הקהילה על רקע ביקורת גוברת
בעוד ראש המועצה פועל לחזק את הלכידות בין המפונים, עולות תהיות האם היה צורך בפינוי מלכתחילה.
שלומי, יוני 2024 – בחלוף שבעה חודשים מאז נאלצו תושבי שלומי לעזוב את בתיהם בשל המלחמה, ניכר כי המחלוקת סביב נכונות הפינוי נמשכת ומעמיקה. התושבים שפונו ממקומם הבטוח לכאורה מצאו את עצמם מפוזרים במקומות שונים ברחבי הארץ, בעוד השאלות על ההחלטה ועל השלכותיה מהדהדות בין המשפחות, חברי הקהילה וההנהגה המקומית. המועצה המקומית, בראשות גבי נעמן, משקיעה מאמצים כבירים לשימור הזהות והקשר הקהילתי על אף הפיזור הגאוגרפי הרחב. נעמן מקדם פעילויות חברתיות, חינוכיות ותרבותיות שמטרתן לחבר בין המפונים ולשמור על תחושת השייכות לקהילה השלומית. עם זאת, הולכים ומתרבים הקולות הקוראים תיגר על ההחלטה לפנות את היישוב. אלו טוענים כי ההנהגה הייתה צריכה לשקול אלטרנטיבות נוספות בטרם החליטה על פינוי רחב כל כך של תושבים. הוויכוח מתמקד בעיקר בשאלה האם הפינוי היה נחוץ וכיצד ניתן היה לנהלו באופן טוב יותר.
מאמצי המועצה לחיזוק הקהילה
לאחרונה פרסם נעמן סקירה מקיפה על שורת פעילויות שנועדו לחבר בין המפונים השוהים ברחבי הארץ. בין היתר הוא תיאר טקס סיום מרגש לבוגרי התיכון, שהתקיים בעיר עכו וכלל נאומים מרגשים של תלמידים ומורים. נעמן ציין את החשיבות של קיום הטקס במטרה לשמור על תחושת השייכות והגאווה בקרב הצעירים.
בנוסף, המועצה ארגנה תכניות קיץ לבני הנוער, הכוללות סדנאות יצירה, טיולים ופעילויות ספורטיביות. פעילויות אלו מתקיימות בערים שונות כגון חיפה, ירושלים וטבריה, במטרה להעניק לנוער תעסוקה חיובית ולהפיג את המתח והחרדה הנלווים לפינוי.
נעמן גם יזם ימי פעילות מיוחדים למבוגרים, הכוללים הרצאות, סדנאות העשרה ופעילויות חברתיות בערים כמו חיפה וירושלים. "כולנו כאן למענכם באהבה ובדאגה רבה", כתב נעמן בפנייה לתושבים, והדגיש את המחויבות של המועצה להמשיך ולתמוך בתושבים בתקופה מאתגרת זו.
המועצה המקומית סיפקה מערך תמיכה רחב הכולל שירותי רפואה, תמיכה נפשית, וחינוך זמני. בירושלים, לדוגמה, הוקמו מרפאות קופות חולים, כולל שירותי רפואת חירום ורפואה ייעודית במלונות. בטבריה, ניתנה תמיכה פסיכולוגית פרטנית וקבוצות תמיכה לסיוע בהתמודדות עם הלחץ והחרדה. חינוך זמני נפתח בערים המארחות, כולל תכניות הכנה לכיתה א' וחוגים לילדים.
תושבים רבים בירושלים, טבריה, נהריה ועכו נהנו משירותים אלו, כאשר נעמן הדגיש כי "אנו עושים מאמצים אדירים לתת מענה לכל צורך, אך המצב לא פשוט". המועצה מפעילה מערכי תחבורה מיוחדים המאפשרים לילדים להגיע לבתי הספר החדשים ולחוגים, ומבטיחה שכל התושבים יקבלו את הסיוע הנדרש להם. הפעולות הללו, יחד עם המחויבות של המועצה לשמור על חוסן הקהילה, מדגישות את הרצון להבטיח שהתושבים יוכלו להמשיך בחייהם בצורה הטובה ביותר בנסיבות הנוכחיות.
תהיות וביקורת
אך למרות המחוות והמאמצים, התהיות לגבי עצם ההחלטה על הפינוי מהדהדות בחלל. תושבים רבים מוצאים את עצמם תוהים אם באמת היה צורך לעקור את כולנו מהשורשים, ולעבור למקומות לא מוכרים, הרחק מהבית ומהקהילה האהובה. ככל שעובר הזמן, השאלות והתהיות רק הולכות ומתרבות. האם המהלך היה נכון? האם היה אפשר למצוא פתרון פחות דרמטי?
"היינו צריכים לשקול אלטרנטיבות נוספות", אומר דודו דר, ראש האופוזיציה במועצה. לדבריו, ייתכן שניתן היה למצוא פתרונות שיבטיחו את שלומנו בלי להגיע למהלך כה דרמטי של פינוי המוני. "המועצה הייתה צריכה להפגין יצירתיות רבה יותר בניהול המשבר", הוא מוסיף, ומציין כי ישנן דרכים נוספות להבטיח את ביטחונם של התושבים מבלי לעקור אותם מבתיהם.
קולות מהשטח
קולות התושבים מצטרפים לביקורת זו. רבים מרגישים כי ההחלטה לפנות את היישוב התקבלה בחופזה וללא התייעצות מספקת עם הקהילה. "הפינוי היה הכרחי מבחינה ביטחונית, אבל האם באמת היינו צריכים לעזוב את הבית?" שואלת תושבת אחת. "החיים כאן במלון לא פשוטים, והפחד והחרדה לא נעלמו". אחרים מציינים כי הפינוי יצר תחושות של ניתוק וחוסר יציבות, וכי היה ניתן להתמודד עם המצב בדרכים אחרות, כמו חיזוק המבנים והכנתם לעמידה בפני האיומים הביטחוניים.
הביקורת אינה מוגבלת רק להחלטה עצמה, אלא גם לאופן ביצועה. תושבים מדווחים על חוסר תיאום ומידע בזמן הפינוי, על קשיים בקבלת השירותים הבסיסיים ועל תחושת ניתוק מהקהילה. "הרגשתי שהושארנו לבד להתמודד עם המצב", מספר תושב אחר. "לא תמיד היה ברור מי אחראי על מה, והיו הרבה בעיות תיאום בין המועצה לגופים הממשלתיים".
מצד שני, ישנם גם תושבים שמבינים את הצורך בפינוי ומציינים כי ההחלטה התקבלה מתוך רצון להגן על חיי התושבים. "המצב היה מסוכן, והיה צריך להבטיח את שלומנו", אומר אחד מהם. "אבל כמובן שאפשר תמיד לשפר וללמוד מהניסיון הזה".
מבט לעתיד
ומה באשר לפתרונות לעתיד? כאן דומה כי יש תמימות דעים רחבה יותר. השאלה אינה רק אם הפינוי היה מוצדק, אלא גם כיצד ניתן להפיק לקחים ולהיערך טוב יותר להתמודדות עם מצבי חירום נוספים. הרי בסופו של דבר, אף אחד לא יכול לצפות את הבאות ולדעת מה יילד יום.
"חייבים לבנות תוכנית מסודרת לטווח הרחוק", אומרת חברת המועצה רינה לוי. "זה לא רק עניין של תשתיות ומבנים. צריך לחשוב איך נחזק שוב את המרקם הקהילתי והחברתי שהיה המאפיין של שלומי".
סיכום
הפינוי הממושך של תושבי שלומי הציב אתגרים רבים ויצר תהיות רבות. האם ההחלטה לעזוב את הבית הייתה נכונה? המחשבות והתהיות ממשיכות להדהד בקרב התושבים, וההנהגה המקומית פועלת למציאת פתרונות ולהבטחת עתיד טוב יותר. הימים הקרובים יהיו גורליים בעיצוב עתיד היישוב, והצלחת המהלכים כיום להתמודדות עם הפינוי, ובמקביל התכנון לקראת העתיד, יקבעו כיצד תיראה שלומי בצאתה מהתקופה הזו.
כעת, כשאנו מצפים לשוב הביתה, הגיעה העת לקיים שיח כן וענייני על העבר כדי שנוכל לצעוד קדימה בביטחון. דיון ציבורי על הכרעות כה גורליות אינו פשוט, אך הוא נדרש אם ברצוננו לצאת מחוזקים מהמשבר. בין אם תמכתם בפינוי או התנגדתם לו, המטרה המשותפת ברורה: לשמור על מרקם החיים הקהילתי והקשרים בינינו, ומתוך כך, לבנות עתיד טוב יותר.
בסופו של דבר, התהיות והביקורת על הפינוי מהוות חלק בלתי נפרד מהשיח הקהילתי. השאלות על עצם ההחלטה ועל אופן ביצועה ימשיכו להעסיק את התושבים, והמועצה תצטרך להתמודד איתן ולמצוא דרכים לשפר את התהליכים וההכנות לעתיד. דיון ציבורי פתוח וכנה על הנושאים הללו יוכל לסייע לקהילה להתגבר על המשבר ולצאת ממנו מחוזקת ומאוחדת יותר.
