🎭 יצירה סאטירית בלבד 🎭
⚠️ תוכן זה הוא סאטירה ספרותית בדיונית בהשראת ״מסעות גוליבר״ של ג׳ונתן סוויפט.
אין כל קשר לאנשים, מקומות או אירועים אמיתיים. כל דמיון למציאות הוא מקרי לחלוטין.
כל מי שמדמיין אחרת — עושה זאת על אחריותו בלבד.
ארמון הזיכרון הקצר
🏰 פרק ג׳ — ארמון הזיכרון הקצר
במסעותיי בשלומביה גיליתי תופעה מופלאה שאין לה אח ורע בכל הממלכות שביקרתי: בארמון הממלכה הותקנה דלת מסתובבת קסומה. הפקידים הבכירים — אלה שניהלו את אוצרות הממלכה ופיקחו על ענייניה — נפלטו ממנה בקצב מסחרר, כאילו הארמון עצמו סירב לאפשר להם לשבת בכיסאותיהם יותר מדי זמן.
אולם הכס הגדול? כס המלוכה של הנסיך הנצחי? הוא ניצב איתן ובלתי מעורער, כאילו שורשים בלתי נראים מחברים אותו לאדמה עצמה. הדלת המסתובבת, כך הסבירו לי, פועלת רק כלפי מטה — לעולם לא כלפי מעלה.
א — הדלת המסתובבת של הארמון
פקידים בכירים מוטחים החוצה מהדלת המסתובבת הענקית. כובעיהם ומגילותיהם מתעופפים באוויר. הנוסע צופה מהחצר ורושם בפנקסו בעיניים כרוחות.
ב — שלושה כיסאות, שש עונות
רוחות רפאים של סוכנים לשעבר יושבות על כיסאות שנתפנו מהר מדי. שעון החול רץ בטירוף. אך ברקע — כס המלוכה הגדול ניצב יציב ובלתי מעורער, קורן באור זהוב.
ג — חוק הטבע של שלומביה
״זהו חוק טבע בשלומביה,״ הסביר הקוסם המלכותי בכובד ראש, ״ככל שהכיסא גבוה יותר — כך הוא דביק יותר.״ החתול ישן בשלווה על ערימת מכתבי התפטרות שלעולם לא נשלחו.
ד — מכתב ההתפטרות שלעולם לא נכתב
הנוצות טובלות בדיו אך מרחפות מעל הקלף, רועדות, מסרבות לכתוב. הזוהר הזהוב מכיוון חדר הכס מושך אותן כמו מחטי מצפן. נוצה אחת אמיצה הצליחה לכתוב: ״אני בזאת—״ לפני שקפאה.
ה — ספינת האמת ממשיכה
ספינת ״אמת״ שטה במים ערפיליים. מאחוריה צפים מסגרות דיוקן שבורות, שעוני חול ומגילות ריקות. באופק — צללית מבוך ענקי. יונת דואר מבולבלת מסתובבת מעליו בעיגולים חסרי מוצא.
